תנ"ך על הפרק - ישעיה נח - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה נח

392 / 929
היום

הפרק

קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
קרא. דבר השם אל נביאו קרא בגרון אל תחשוך הקריאה, כי חשך פועל יוצא:כשופר. שישמעו כולם:ואותי יום יום ידרושון. בפה (ובדעת):ודעת דרכי יחפצון. בדבור שישאלון אליהם משפטי צדק, והם חפצים להיותם קרובים אלי:למה. הם מתענים ואומרים לשם למה צמנו ולא ראית, כאילו לא תראה ולא תדע, והטעם לא תושיענו, והתשובה הן ביום צומכם ימצא כל איש חפצו, מי שיש לו מריבה עם אדם אחר:וכל עצביכם. ממון כמו ועצביך בבית נכרי (משלי ה' ו'), וקרוב מגזרת עצבון (בראשית ג' י"ז) כמו יגיע כפיך (תהלים קכ"ח ב'):תנגושו. הנה הנו"ן כנו"ן כהנדוף עשן [שם ס"ח ג'], ויחסר בעל כאילו אמר בעל עצבים וכמוהו אשה יראת יי (משלי ל"א ל') ורבים כך:באגרוף רשע. דבר קשה שיוכה בו, ובדברי הקדמונים ז"ל בעלי אגרופין [פסחים נ"ג], וכמוהו באבן או באגרוף (שמות כ"א י"ח), וי"א חתיכת עפר קשה, כמו מגרפותיהם (יואל א' י"ז):לא תצומו כיום. טעמו כיום הזה:הכזה. יום ענות אדם נפשו, כפול, כי הוא הצום:הלכוף. מפעלי הכפל במשקל לקב אויבי (במדבר כ"ג י"א):כאגמון. צמח רך שישח את ראשו, והוא ידוע:יציע. דגשות הצד"י לחסרון יו"ד השרש, כמלת אצרך (ירמיה א' ה') והשלם ייציע, והטעם ישים מצע [כמו] ושק ואפר יציע (אסתר ד' ג'):הלא. פתח, כמו התר:חרצובות. כמו קשרים, וכמוהו כי אין חרצובות למותם (תהלים ע"ג ד'):מוטה. כמו מטת עלכם (ויקרא כ"ו י"ג), והנה הטעם להחפיש העבדים, ככתוב בספר ירמיהו [ל"ד]:(העשוקים משפט). רצוצים. (כמו רצוצים) הם העבדים העשוקים, כמו רצוץ משפט (הושע ה' י"א), כמו ואת מי רצותי (שמואל א' י"ב ג'), ויש אומרים כי חרצובות רשע על המחשבות, והראשון נכון בעיני:הלא פרוש. כמו פורש אין להם (איכה ד' ד') וכמוהו פריסת מלכותך (דניאל ה' כ"ח), והטעם פריסת ככר לחם:מרודים. המ"ם שורש, והנה הוא כמו מעונים (דברי הימים א' ד' מ"א), וכמוהו זכור עניי ומרודי (איכה ג' י"ט):תביא בית. בית שלך:ומבשרך לא תתעלם. כמו קרוב, כמו אחינו בשרנו הוא (בראשית ל"ז כ"ז):אז יבקע אורך כשחר. שכל רגע יוסף האור:וארוכתך. רפואתך, והוא שם, כמו אעלה ארוכה לך, ויש אומרים כי ארוכתך ימי גבול החולי, על כן מלת מהרה:והלך לפניך צדקך. יאספך, כמו מאסף לכל המחנות (במדבר י' כ"ה), והנה יהיה שמור:מתוכך. מקרבך, והטעם על המחשבה, או מתוכך מתוך ישראל, וטעם מוטה העבדים:שלח אצבע. שם הפעל על משקל כשכב אדוני המלך (מלכים א' א' כ"ה), כאילו אמר לשלוח יד להכות רעו, או לקחת הונו, גם ודבר און שם הפעל:ותפק. כטעם ויפק רצון מיי (משלי ח' ל"ה), והנה נפשך כדרך פעול:ונפש נענה תשביע. לעולם ענוי דבק עם נפש הוא צום, ומלת תשביע לעדה:וזרח בחשך. אפי' בחשך לילה יזרח אורך, והטעם כאשר תבוא רעה לעולם אתה תנצל:ונחך יי תמיד. והטעם שהוא יהיה עמך בכל מקום שתלך:בצחצחות. כמו צחה צמא (ישעיהו ה' י"ג), הפך הריווי:ועצמותיך יחליץ. יש אומר כמו ידשן בלי חבר, ואחרי' אמרו יחזק, כמו חלוצי צבא (במדבר ל"א ה'), ויש אומרים שיחליץ כמו יחלץ, (איוב ל"ו ט"ו) כאשר מצאנו ישליח (שמות ח' י"ז) ישלח (תהלים ע"ח מ"ה), ישמיח [שם פ"ט מ"ג] ישמח (איכה ב' י"ז), וזהו הנכון, כי הנה הוא כמו שומר כל עצמותיו (תהלים ל"ד כ"א), והנה יחלצם משבר:לא יכזבו. כמו יכרתו, וכזב [שם ד' ג'] מגזרתו, כי הוא דבר שאינו עומד, כי מקרה הוא:ובנו. הבונים היוצאים ממך:מוסדי דור ודור. שהיה על מוסד שיעמוד לדור ודור:תקומם. כמו [תשובב תהלים ס' ג'] משובב נתיבות לשבת, אחר שאינם הולכים עליהם בני אדם, לשבת תשובבם:אם וגו'. יי ינחך תמיד אם תשיב משבת רגלך, או הוא דבק עם משובב נתיבות, גם הוא נכון, וטעם משבת מלכת בשבת (רגלך):עשות חפציך. הטעם כפול:וקראת לשבת עונג. שלא תעשה בו מלאכה, ושתתענג הנפש בשמוע דברי תורה:לקדוש יי מכובד. הוא יום שבת, והנה פירוש מה טעם מכובד, והוא וכבדתו מעשות דרכיך, שאתה רגיל לעשות בחול, וכן (מצאנו) ממצא חפצך ודבר דבר עתיד, או בדברי העולם, כי אם בדברי תורה, והכלל שאנחנו צריכין לקבלה:אז תתענג. אם תקרא יום שבת עונג אז תתענג על יי, כבן שמתענג על האב, והרכבתיך על במותי ארץ, על גבהי הארץ והיא ארץ ישראל:והאכלתיך נחלת יעקב. הטעם, הנה ידבר עם בני הגולה, על כן והרכבתיך, גם משובב נתיבות:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך